נשיכות בשנים הראשונות לחייהם של תינוקות ופעוטות הן תופעה ידועה. המראה של ילד שננשך עלול להלחיץ את הסובבים אותו, אולם התבוננות מעמיקה מאפשרת הבנה של התופעה מבחינה התפתחותית. נשיכות מופיעות מסיבות רבות: תחושתיות, רגשיות, סביבתיות ותקשורתיות. פעמים רבות נשיכות הן חלק ממכלול היחסים הנבנים בין הילדים בקבוצה. הילדים המתחילים להבנות את היחסים ביניהם פועלים בדרכים שונות הן כאלה הפוגעות באחרים לדוגמא: נשיכה או משיכה בשיער, והן כאלה המסייעות לאחרים לדוגמא: להגיש מוצץ או בקבוק לחבר.
העובדה כי אנו מבינים את הגורמים ההתפתחותיים שבבסיס התופעה אין בה כדי להפחית מהצורך להתמודד עמה. לתגובות הסביבה יש תפקיד חשוב בהתמודדות ואלה יכולים להביא להפחתת התופעה. שיתוף הפעולה בין המבוגרים המלווים את הילד חשוב להתמודדות, המחנכות במעון משתפות את ההורים במקרה שילדם נושך, מטרת השיתוף של ההורים הוא למידה של התנהגות הילד:
האם מדובר בתופעה חד פעמית?
האם מדובר בילד שמרבה לבטא את תסכוליו על ידי נשיכות?
האם ניתן למצוא דפוסי התנהגות דומים גם בבית, או במסגרות אחרות בהן שוהה הילד?
לאינפורמציה זו יש חשיבות במציאת הגורמים לנשיכות, ולאופן ההתייחסות אליהם.
במקרים בהם ילדים נושכים מתוך צורך ביצירת קשר, מתוך חיבה או שמחה, חשוב שנשים לב האם אנו מביעים אהבה דרך נשיכות אם כן כדאי להפסיק כדי שהילד יחדל להראות כך את אהבתו.
תפקיד המבוגר הוא להיות עם הילדים בסיטואציה ולסייע להם על מנת שבפעם הבאה יפעלו אחרת על כן הוא לא צריך לשפוט אלא לגשר. יש לשים לב למסר שמוסרים לילדים בסיטואציה. תפקיד המבוגר הוא לסייע לילדים להבין את רגשותיהם ורגשות האחרים ולכן כדאי לדבר בשפה רגשית המתארת את רגשות הילדים. כאשר נתקלים בנשיכות:
חשוב לעצור את הנשיכה במהירות האפשרית.
יש לומר לנושך בצורה חד משמעית שאנחנו לא מרשות פגיעה באחר כמו שלא נרשה פגיעה בו.
יש להתייחס לשני הילדים : לשקף את הסיטואציה, לנושך נשקף את תחושת הילד האחר שנפגע כתוצאה ממעשהו, ולננשך את העובדה שאנחנו כאן כדי לשמור עליו.
המסר שנעביר לילדים הוא: לילד הנושך אני לא מסכימה להתנהגות הזו מצד אחד ומצד שני אני סומכת עליך שבפעם הבאה תוכל לפעול אחרת. לילד הננשך אני כאן כדי לשמור עליך שלא תפגע ומאמינה שגם אתה יכול ללמוד להגן על עצמך.
במקרים בהם ילדיכם ננשך שלא בנוכחותכם, ואתם מקבלים את המידע לאחר המקרה, חשוב שתדעו שברוב המקרים, הילד כבר אינו זוכר את הנשיכה, וגם אם הוא זוכר, בסבירות גבוהה הוא חזר לשחק בהנאה עם אותו הילד שנשך אותו. כמו כן, חשוב לזכור כי נשיכות מתרחשות גם כאשר הילד נמצא עם הוריו או עם המטפלת הצמודה ואינן מתרחשות רק במקרים של חוסר בהשגחה. החשיבות הגדולה ביותר היא בתגובת המבוגר לאירוע. לצוות המעון אסור לספר להורה אחד על ילד אחר, ומשום כך, אנשי הצוות לא יאמרו להורי ילד ננשך, את שם הילד שנשך אותו. גם בסערת הרגשות חשוב לזכור שהילד הנושך הוא עדיין ילד. הנשיכות בשנים הראשונות לחיים הן תופעה התפתחותית, חולפת, ברוב המקרים. הטיפול היעיל ביותר הוא כאשר המבוגרים המלווים את הילד, מחנכות והורים, לומדים את הסיטואציה, מאתרים את הסיבה ומגיבים בהתמדה בדרך אחידה ומותאמת הן לילד הנושך והן לילד הננשך.
ד"ר גלית זנו, מנהלת הפדגוגיה והמו"פ רשת "התחלה חכמה"
